"איכה הייתה לזונה קריה נאמנה"
אוי לנו כי שוברנו!
ידעו-נא כל יושבי עירנו: מגיפה נוראה מתפשטת ברחובותינו!
פריצות, חוצפה ופורנוגרפיא רחמנא ליצלן פוגשים בכל.
קמח החכמים המצוינים עמרי ותומר דעיה"ק נתניא לתהות על קנקנה.
תניא, הלא לימדנו גופמן: כל החיים — הצגה אחת גדולה!
והנה שחקני השקר יצאו מן הבימה, והביאו לכולנו מחזות של תועבה!
ואליבא דלוינס — המבט, הוי המבט!!!
במקום לראות את פני הזולת כקדושה — הופכים אותו לראי פרוץ, למסך חשוף!
אנו מזמינים את הציבור הקדוש להיאסף למפגש כוח אדיר לעילוי נשמת הגאון החסיד יוחנן לקאן זצוקללה"ה ולזעןק כיצד היה הדבר שהפכה הפריצותשכל עין רואה בו, וכל אוזן שומעת עליו?
בברכת לייק ושער,
בית מדרש מקרעל
קריאה נוספת:

לוינס, ע. כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות, הוצאת מאגנס.

Erving Goffman, The Presentation of Self in Everyday Life, 1956

ג'ון בארת', סוף הדרך/האופרה הצפה, הקיבוץ המאוחד: 1996