המסע שלנו אל לב הדמוקרטיה הוביל אותנו, באופן בלתי נמנע, אל האדם הפרטי והאפקט של האינדיבידואל על הקבוצה. אבל מה זה בכלל אינדיבידואל? האם מדובר במושג זהה לסובייקט? אנחנו כולנו רוצים להיות אינדיבידואליים – אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו יודעים מה זה אומר?
דבר אחד בטוח – אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה, מבלי לדבר על האדם. למרות שפעמים רבות מספרים לנו שהדמוקרטיה היא הרוב (קבוצה), אנו מוצאים כי מהותה היא עבור האדם (פרט). איך איבדנו את הפרט בתוך הקבוצה? ומדוע אנחנו בורחים בימינו כל הזמן אל עבר אידיאלים קבוצתיים? תומר ועמרי משנסים מותניים ולא מוותרים לאקסיומות, אלא צוללים לעומק עם קפיצת ראש נחושה ומגלים בעומק האינדיבידואל… חרדה.
עם פרוטגורס (איך מאייתים את זה?) נברר מדוע "ידע הוא תחושה", עם ולטר בנימין נתערבל בסערת הקידמה (תביאו מטריות!), עם היידגר (אוי ויי זמיר) נמקם את החרדה עם אפקט של אינדיבידואל, עם פרויד ולאקאן נגיש מנה של חרדה (יאמי?) אשר תמקם עבורנו את האינדיבידואליות בפני עצמה, עם ניטשה נבדוק את מות האלוהים (יש למישהו פלסטר?) והמעשה שאינו אידיאליסטי (תשכחו מהפלסטר…), ועם מונטי פייטון (שראברי!) נגלה כיצד מלך מכונן את עצמו (עם הרינג!?).
מהקבוצה אל האינדיבידואל, מקרל חותמת מהלך ופותחת דלת לסדרת פרקים מנקודת מבט אחרת.
קריאה נוספת:
בנימין, ו., "תזות על הפילוסופיה של ההיסטוריה"
ליבס י., "כתבי אפלטון" – כרך ד', מתוך: תאיטיטוס, שוקן: 1975.
מונטי פייטון, הגביע הקדוש.
ניטשה, המדע העליז, הוצאת שוקן.
ניטשה, "מעבר לטוב ולרוע", תרגום: ישראל אלדד, שוקן: 1967
פרויד, ז. "עתידה של אשליה" בתוך התרבות והדת (2000), הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספריית פועלים.
Jacques Lacan Seminar XXVII Dissolution 1979-1980
Heidegger , M. ( 1962 ). Being and time . New York : Harper & Row.
Soler, Colette. Lacanian Affects. Routledge.
