משהו השתנה בנוגע לשימוש בכוח, ליחסי הכוח ולמשמעות והתפקיד של כוח בחברה של ימינו. נראה שככל ויש לנו יותר כוח, כך אנו מרגישים יותר מוגבלים… מה קורה פה?
בפרק זה, נתחקה אחרי הדרכים העקלקלות בהן עבר הכוח המופקד בידי השליט ונבחן את ההיסטוריה של הכוח הפוליטי, לצד האחריות הקשורה בכוח.
או במילים אחרות – מה קרה לכוח?
כיצד השתנו מנגנוני הכוח בחברה? כיצד הפכה הענישה לפיקוח? והאם הפיקוח הפך לפיקוח עצמי? נראה שהמושג 'כוח' בימינו שינה את תכליתו, ומה לגבי ייעודו? האם בימינו, בחברה המודרנית, הכוח נעלם? ואם לא, מה אפשר לומר אודותיו? על מנגנוני הכוח שאנו משתמשים בהם בחברה המודרנית, אולי מבלי לחשוב עליהם יותר מדי? האם החברה של ימינו פחות מתענגת על השימוש בכוח?
נצא למסע עם פוקו, נשוחח עם ישעיהו לייבוביץ', נקרא מקטע קצר מן המשנה, נזכיר את אלבר קאמי, נראה איך הביטוח הלאומי קשור לסיפור, ואפילו… מותגים?! וגם נדבר על השומר בכניסה לקניון! (ד"ש לאבנר הגבר).
אז מה קרה לכוח…?
קריאה נוספת:
_jpg.webp)
אלבר קאמי, הזר, הוצאת עם עובד
הזר, שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב־1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נתלו בו כבאחת מאותן יצירות מושלמות וחשובות, הבאות לעולם בנקודות-מפנה של ההיסטוריה כדי להעיד על קיומו של קרע ולתת את תמציתה של רגישות חדשה" (רילאן בארת).
לתרגום העברי החדש של הזר צורפה גם מסה מפורסמת של קאמי, השיבה לטיפזה – מסה הפותחת לקורא עוד אשנב להציץ דרכו אל עולמו האישי, הרגשי וההגותי, של מחבר הזר.
Foucault, Michel. "Discipline." Rethinking the subject. Routledge, 2018. 60-69.
ישעיהו לייבוביץ'. "יש יהודונאצים"
הסרט "שמונת השנואים" של קוונטין טרנטינו
לביא, תומר. "על מעשה עמלק והאתיקה של התהום". העוקץ [16.09.17].
החוק המארגן של ההיסטוריה האנושית הוא דווקא הכאוס, אבל תרבות המערב הרגילה אותנו שהדרישה להישיר אליו מבט נחווית כמעשה תוקפנות. עיון מחודש בפרשת "כי תצא" מכיר בדרישה לרפלקסיה מתמדת גם כאשר כל אמות המידה לצדק נשמטות תחת הרגליים.
[לקריאה]
